אכלן בררן: מה עוזר ומה רק מחמיר

בין גיל שנתיים לחמש רוב הילדים עוברים תקופה של בררנות: מסרבים למזונות שאהבו, אוכלים שלושה דברים בלבד, ומסרבים לטעום כל דבר חדש. זה שלב התפתחותי מוכר, שקשור גם לירידה טבעית בקצב הגדילה ולכן בתיאבון, וגם לצורך הגובר בשליטה.

חלוקת התפקידים שמסדרת הכל

העיקרון המקצועי המקובל פשוט: ההורה מחליט מה מוגש, מתי ואיפה. הילד מחליט אם לאכול וכמה.

המשמעות המעשית: אתם לא מבשלים מנה נפרדת, ואתם גם לא נלחמים על ביס אחרון. אתם מגישים ארוחה שכוללת לפחות דבר אחד שהילד בדרך כלל אוכל, ומשאירים לו את ההחלטה.

מה מחמיר את המצב

• לחץ לטעום. "רק ביס אחד" מייצר התנגדות ומקשר את השולחן למאבק.
• שוחד וקינוח כפרס. "אם תאכלי ברוקולי תקבלי גלידה" מלמד שברוקולי הוא מחיר וגלידה היא מטרה.
• מנה חלופית. ילד שיודע שאם יסרב יקבל פסטה חלבה, יסרב.
• נשנושים לאורך היום. ילד שאכל שלושה חטיפים בין הארוחות לא רעב בארוחה, וזה נראה כמו בררנות.
• הערות על האכילה שלו באוזני אחרים, בנוכחותו.

מה באמת עוזר

חשיפה חוזרת בלי ציפייה. ילד צריך לפגוש מזון חדש 10–15 פעמים בממוצע לפני שיסכים לטעום. "לפגוש" כולל לראות על הצלחת, לגעת, להריח. כל אלה נחשבים התקדמות, גם אם לא נכנס לפה.

להגיש בלי הערה. שמים את הפריט החדש בכמות זעירה לצד המוכר, ולא מתייחסים אליו בכלל.

לשתף בהכנה. ילדים שקילפו, ערבבו או בחרו בסופר אוכלים יותר. זה מהמהלכים היעילים ביותר.

לאכול יחד. ילדים לומדים אכילה בחיקוי. ילד שרואה מבוגרים אוכלים את אותו דבר בהנאה ילמד מזה יותר מכל שכנוע.

ההצלחה נמדדת באווירה בשולחן, לא בכמות שנאכלה. שולחן רגוע מוביל לאכילה מגוונת יותר תוך חודשים.

מה עם הכמות

ילדים מווסתים תיאבון טוב יותר ממבוגרים כשלא מתערבים להם. תיאבון משתנה מאוד בין ימים ואפילו בין ארוחות. הפרמטר שחשוב הוא לא כמה נאכל היום, אלא האם הילד גדל בעקומה תקינה לאורך זמן.

מבנה שעוזר

שלוש ארוחות ושתי ארוחות ביניים בשעות קבועות, ובין לבין רק מים. המבנה הזה לבדו פותר חלק ניכר מהמקרים, כי הוא מייצר רעב אמיתי בזמן הארוחה.

וגם: ארוחה מסתיימת אחרי 20–30 דקות, בלי קשר למה שנאכל. ילד שיושב שעה מול צלחת לא אוכל יותר, הוא רק לומד שהשולחן הוא מקום לא נעים.

מתי זה כבר לא סתם שלב

שווה לפנות לרופא ילדים או לדיאטנית קלינית אם מופיע אחד מאלה:

• ירידה במשקל או עצירה בעקומת הגדילה.
• פחות מכ-20 מזונות שהילד מסכים לאכול, והרשימה מצטמצמת.
• הימנעות מקבוצת מזון שלמה — כל החלבונים, כל הפירות.
• סירוב שמלווה בפחד ממשי, בבחילות או בהקאות.
• קושי פיזי בלעיסה או בבליעה, או פליטות חוזרות.

המצבים האלה שונים מבררנות רגילה ונקראים לעיתים הפרעת אכילה מגבילה. הם מטופלים היטב, וכמו ברוב הדברים — מוקדם עדיף.