אלרגיות מזון אצל ילדים: מה השתנה בהמלצות

עד לפני כעשור ההמלצה הרווחת הייתה לדחות חשיפה למזונות אלרגניים ככל האפשר. המחקר הפך את ההנחיה: דחיית החשיפה דווקא מעלה את הסיכון לפתח אלרגיה. זה אחד השינויים המשמעותיים ביותר בהנחיות התזונה לתינוקות בשנים האחרונות, והרבה הורים עדיין פועלים לפי הגרסה הישנה.

מה השתנה

מחקרים גדולים הראו שחשיפה מוקדמת ומתמשכת לבוטנים בגיל 4–11 חודשים מפחיתה משמעותית את השכיחות של אלרגיה לבוטנים בהמשך. ממצאים דומים התקבלו לגבי ביצה. ההמלצה כיום היא להכניס אלרגנים נפוצים בשלב מוקדם של המזון המוצק, ולא להימנע מהם.

שמונת האלרגנים העיקריים: חלב, ביצה, בוטנים, אגוזי עץ, סויה, חיטה, דגים ופירות ים. שומשום נפוץ במיוחד בישראל בשל הטחינה.

איך מכניסים אלרגן בפועל

• מתחילים אחרי שהתינוק כבר אכל בהצלחה כמה מזונות פשוטים, בסביבות גיל שישה חודשים.
• מזון אחד חדש בכל פעם, בבוקר או בצהריים — לא לפני השינה, כדי שתוכלו לצפות בו בשעות שאחרי.
• מתחילים בכמות זעירה ומגדילים בהדרגה על פני ימים.
• ממשיכים לתת באופן קבוע, פעם או פעמיים בשבוע. חשיפה חד-פעמית לא מקנה הגנה.
• אגוזים ובוטנים שלמים אסורים עד גיל חמש בשל סכנת חנק — נותנים כממרח דליל או אבקה מעורבבת.

אם לילד יש אקזמה בינונית עד קשה, או אלרגיה ידועה לביצה, כדאי להתייעץ עם רופא לפני החשיפה הראשונה לבוטנים. אלה קבוצות בסיכון גבוה יותר.

איך נראית תגובה אלרגית

תגובה מיידית מופיעה בדרך כלל תוך דקות עד שעתיים:

• אורטיקריה — חבורות אדומות מגרדות שמופיעות ונעלמות.
• נפיחות בשפתיים, בעפעפיים או בפנים.
• הקאה מיידית, כאב בטן חד.
• נזלת פתאומית, גודש, עיניים דומעות.

אנפילקסיס — מה עושים

תגובה מערכתית היא מצב חירום. הסימנים: קושי בנשימה, צפצופים, שיעול מתמשך, נפיחות בלשון או בגרון, קול צרוד, חיוורון, רדמת או התמוטטות, הקאות חוזרות יחד עם פריחה.

הטיפול היחיד הוא אדרנלין בזריקה עצמית לשריר הירך, מיד, ואחריו הזעקת אמבולנס — גם אם המצב השתפר. אנטיהיסטמין אינו מטפל באנפילקסיס ואינו תחליף. ילד עם אלרגיה מאובחנת צריך שני מזרקים זמינים בכל מקום שהוא נמצא בו, ותוכנית פעולה כתובה בגן או בבית הספר.

ההיסוס לפני מתן אדרנלין הוא הסיכון, לא המתן עצמו. מזרק שניתן בטעות כמעט אף פעם לא מזיק.

אלרגיה, רגישות ואי-סבילות

שלושה דברים שונים שמתערבבים בשיחה. אלרגיה היא תגובה של מערכת החיסון ויכולה להיות מסכנת חיים. אי-סבילות, כמו ללקטוז, היא בעיה עיכולית שגורמת לאי-נוחות אך לא לסכנה. רגישות היא מונח לא רפואי מוגדר.

ההבחנה חשובה כי היא קובעת הכל: ילד עם אי-סבילות ללקטוז יכול לאכול מעט חלב; ילד עם אלרגיה לחלב לא יכול לגעת בו.

אבחון — ומה לא לעשות

אבחון נעשה על ידי אלרגולוג, בשילוב של סיפור קליני, בדיקות עור או דם, ולעיתים תגר מזון מבוקר במרפאה. בדיקות דם לבדן אינן מספיקות: הן נותנות תוצאות חיוביות שגויות רבות, וילדים רבים "מאובחנים" ומוציאים מהתפריט מזונות שהם סובלים היטב.

מה שלא עושים: להוציא קבוצת מזון שלמה מהתפריט על סמך חשד בלבד. הימנעות מיותרת פוגעת בתזונה, ובחלק מהמקרים אף מעלה את הסיכון לפתח אלרגיה אמיתית.

האם זה עובר

רוב האלרגיות לחלב, לביצה, לחיטה ולסויה חולפות עד גיל בית הספר. אלרגיות לבוטנים, לאגוזי עץ, לדגים ולפירות ים נוטות להישאר, אם כי גם בהן חלק מהילדים מפתחים סבילות. מעקב תקופתי אצל אלרגולוג הוא הדרך לדעת, ולא ניסיון עצמאי בבית.